לנסוע לבד לחו"ל, בלי ילדים…הרבה שנים שזה היה חלום רחוק. רק פעם אחת יצא לנו לנסוע ל 4 ימים לברצלונה וזה היה לפני 5 שנים אז אפשר לומר שמאוד התרגשתי שקיבלנו החלטה לקחת חופשה מתפקיד ההורות, לקחת חופשה מתפקיד הצלמת (נסעתי בלי מצלמה, אז קבלו התנצלות על איכות התמונות) , לקחת חופשה משגרת החיים. קרו שני דברים מפתיעים בנמל התעופה בן גוריון. אחד- הלב שלי התרחב…ממש הרגשתי אותו משתחרר מהכיווץ המתמיד שהוא נמצא בו. הלחצים התפוגגו, קצת נחת החלה לקנן בתוכי. הדבר השני והיותר מפתיע הוא שברגע שהגענו לשדה התעופה חזרתי להיות דניה, לא אמא. תוך דקות האמא שבי כבר לא הייתה. לא דאגתי לבנים, עודד ואני אפילו לא דיברנו עליהם יותר מידי פשוט חזרנו להיות זוג בלי ילדים. מצטערת לומר, ואם יום אחד הבנים שלי יקראו את הבלוג, אל תעלבו…לא ממש התגעגענו. כשאני נוסעת לחו"ל כמובן שאחד הדברים שהכי מעניינים אותי הוא לאכול טוב. אני אוהבת לקבל טיפים והמלצות למסעדות או אוכל רחוב מוצלח ולשריין לפחות מסעדה אחת מהארץ שקיבלתי עליה המלצות. עודד לעומת זאת, לא עושה שום בירורים מראש, אצלו הכל ספונטני ואם ניפול על מסעדה טובה מה טוב, אם לא, לא נורא. אני ידעתי עם מי יש לי עסק ולכן הצעתי לו עסקה משתלמת. קיבלתי המלצה על …